פסטה טריה וקלה להכנה שלא מחייבת מכונת פסטה, עם רוטב על בסיס שמן זית, חצילים, עגבניות מיובשות, זיתים, צנוברים, בזיליקום ומלא שום ותבלינים. אחד הדברים היותר מוצלחים שנחו על המזלג שלי בזמן האחרון.

מצרכים

לפסטה

• 2 כוסות קמח חיטה לבן*
• 1 כוס מים
• 1 כף שמן
• 3/4 כפית מלח
• * אפשר להמיר את הקמח לקמח אחר כמו כוסמין או קמח מלא, אבל אז כמות הנוזלים צריכה להיות גדולה יותר בהתאם

לרוטב

• כ-1/2 כוס שמן זית איכותי
• 4-5 שיני שום כתושות
• 1 בצל גדול
• 1 חבילת עגבניות מיובשות 100 גרם (אני אוהבת את של חוות תקוע)
• 1 חציל
• 1/2 כוס זיתים מגולענים וחתוכים לחצאים / רבעים (אפשר זיתים ירוקים רגילים, אפשר קלמטה, או איזה סוג שאוהבים)
• חופן צנובריים קלויים
• עלים מ-4 גבעולי בזיליקום טרי
• מלח ופלפל לפי הטעם
• פפריקה מתוקה
• קורט אגוז מוסקט (אופציונלי)

הכנה

מתחילים בהכנת הבצק לפסטה. הוא צריך לנוח כחצי שעה, לכן נתחיל איתו ונניח לו בצד בזמן שנכין את הרוטב.

מנפים את הקמח לקערה, מוסיפים את כל המרכיבים ולשים ביד עד לקבלת בצק חלק, גמיש ודי רך. יש להוסיף קמח אם הוא דביק מדי או מים אם הוא יבשושי/נוקשה מדי. זה בסדר אם הוא נשאר טיפונת דביק, שהרי במילא עובדים עם הרבה קמח. את הבצק עוטפים בניילון נצמד ומניחים בצד לבינתיים.

עוברים להכנת הרוטב:

את העגבניות המיובשות מניחים בקערית עם מים חמים לבינתיים, שיתרככו.

קוצצים את הבצל ומטגנים בקצת שמן זית עד שהוא נהיה שקוף. בינתיים מקלפים את החציל (לא חייבים, אני מעדיפה ככה) וחותכים לקוביות קטנות בגודל של כ-1×1 ס"מ. מוסיפים את קוביות החציל לבצל ומטגנים עד שהחציל רך לגמרי ונוח ללעיסה (כבר לא ספוגי). אם צריך מוסיפים טיפה שמן מדי פעם, אבל לא כדאי להציף את החציל בשמן כי הוא פשוט יספוג ויספוג אותו עד אינסוף.

כשהחציל מוכן, מוסיפים פנימה את השום הכתוש (מלבד שן או שתיים שכדאי להשאיר ולהוסיף רק בסוף), את הזיתים, את הצנוברים שקלינו בנפרד על מחבת יבשה, את העגבניות המיובשות שהשרינו, ללא מי ההשריה כמובן, ומתבלים בנדיבות במלח, פלפל, פפריקה מתוקה וטיפונת אגוז מוסקט.

מערבבים הכל היטב ומטגנים עוד כמה דקות. מכבים את האש ומשאירים את זה ככה.

חוזרים לפסטה:

מעמידים סיר גדול עם הרבה מים וכף מלח, להרתחה. כשהוא מתחיל להתקרב לרתיחה, מוציאים את הפסטה, חותכים שליש מהכמות עם סכין, ואת השאר מחזירים לניילון הנצמד.

מקמחים משטח עבודה היטב, כולל הידיים והמערוך, ומרדדים את הבצק כמה שיותר דק. לא צריך להזיע על הרידוד כי בהמשך אנחנו נמתח את הבצק ידנית.

את הבצק המרודד חותכים לרצועות ארוכות בעובי שבין 2 מ"מ ל-1 ס"מ, תלוי כמה רחבים אתם רוצים את הפסטה, וכמה סבלנות יש לכם לחתוך את הבצק…

את הרצועות שנוצרו כדאי גם לחתוך ל-2.

את הרצועות שנשארו לנו אנחנו מותחים עם היד, וזה מה שחוסך לנו את הרידוד הממושך במכונת הפסטה. אפשר למתוח כל אחד ולהניח בצד, ואז לזרוק למים הרותחים ביחד, או שאפשר לעבוד מהר – למתוח ולזרוק לאש, למתוח ולזרוק לאש. כך או כך, כדאי לעבוד בזמן שהנגלה הקודמת מתבשלת, כמו עם קרפלעך, כדי שהבצק לא יתייבש. ואם הוא יעמוד הרבה זמן ללא כיסוי הוא יתייבש. אפשרות אחרות היא לכסות את הרצועות שכבר חתכנו ו/או מתחנו במגבת.

את הפסטה מבשלים עד שהיא צפה + 2 דקות בערך. הזמן משתנה בהתאם לעובי הפסטה, אז הכי טוב זה להוציא אחד ולטעום.

את הפסטה מוציאים ישירות לתוך המחבת עם הרוטב שלנו. אם מישהו מעדיף להוציא אותה למסננת ולשמור בנפרד, אני ממליצה להזליף שמן ולערבב בכל נגלה, אחרת הכל יידבק.

בהתאם למשטח העבודה, מהירות העבודה וגודל הסיר שלכם – כל התהליך אמור לקחת בין 3 ל-6 נגלות של בישול. זה לא לוקח יותר מדי זמן, כי הבישול מאוד מהיר, עניין של כמה דקות בודדות לכל נגלה.

* זה נכון שזה יותר מסורבל מלבשל פסטה קנויה, אבל אחרי שתטעמו את זה, תבינו למה זה לגמרי שווה את זה.

כשכל הפסטה שלנו הגיעה למחבת עם הרוטב, מוסיפים עוד שמן זית בנדיבות, עד שאנחנו מרגישים שכל הפסטה מצופה בשמן המתובל היטב, מבלי לשחות בו.

בשלב הזה אני אוהבת להוסיף את שארית השום הכתוש, טרי, לחיזוק הטעמים, וכמובן את עלי הבזיליקום לקרוע ידנית ולהוסיף פנימה בנדיבות.

לערבב ולהגיש.

אפשר גם להחזיק במקרר כמה ימים ולחמם.

בתאבון!

גבינת סויה ביתית בסגנון ריקוטה או גבינה לבנה, עשויה מחלב סויה ולימון. אחרי ההכנה אפשר לתבל במה שאוהבים – במקרה הזה תיבלתי בזיתים קצוצים, מלח, לימון וזעתר, ומילאתי בורקסים!

זה עצוב שרק היום גיליתי את הגבינה הזו, כי היא סופר קלה להכנה, טעימה, ולא יקרה במיוחד. ל-270 עד 330 גרם של גבינה הייתי צריכה ליטר אחד של חלב סויה שעלותו נעה בין 12 ל-14 ש"ח, וכמה כפות של מיץ לימון. חשוב להשתמש בחלב סויה ללא תוספת סוכר, כדי שהטעם יהיה ניטרלי.

זה לא סוד גדול, בדיעבד אני שמה לב שגיבון חלב סויה באמצעות לימון (או חומץ) זה מתכון שמסתובב ברשת כבר זמן רב בהמון וריאציות. אבל כמו הרבה דברים אחרים, שמעתי מילה מפחידה – "גיבון" – ונבהלתי. שמישהו אחר יגבן…

בדיעבד, זה שטויות במיץ (לימון), ולוקח פחות מחצי שעה בסה"כ.

הגבינה הזו היא בעצם שלב אחד לפני היווצרות של טופו, רק שאין לה את טעם הלוואי שיש לטופו נא קנוי. היא רכה ונימוחה, קצת גבשושית, מזכירה שילוב בין ריקוטה לקוטג'. אפשר לעבד אותה בבלנדר מוט למרקם של גבינה רכה. הטעם שלה ניטרלי ואפשר לתבל אותה איך שרוצים. שווה!

מצרכים

• 1 ליטר חלב סויה ללא סוכר (אני קונה בדר"כ את של הרדוף ללא סוכר או של The Bridge)
• 5-6 כפות מיץ לימון

הכנה

מרתיחים את החלב ומכבים את האש.

מוסיפים את מיץ הלימון בערבוב קל. מערבבים כמה פעמים ובודקים אם המוצקים נפרדו מהנוזלים (הנוזל שבין המוצקים הופך לשקוף לגמרי, אפשר לבדוק עם הכף). אם לא נפרדו אחרי כמה ערבובים עדינים, מוסיפים עוד קצת לימון ומערבבים.

בשלב הזה מסננים את הגבינה דרך בד חיתול או מגבת נייר רב פעמית עבה שמונחים על גבי מסננת כדי להפטר מהנוזלים העודפים.

אפשר לעזור לנוזלים לרדת בעזרת כף או ערבוב עדין.

אחרי כמה דקות תראו שהנוזלים ירדו ומתחילה להיווצר לנו גבינה. זה השלב בו כדאי לתבל אותה בקצת מלח, ואפשר להוסיף עוד קצת מיץ לימון טרי.

מי שרוצה גבינה לבנה במרקם חלק יכול לעבד את הגבינה בבלנדר מוט עם כפית או שתיים של שמן (אם משתמשים ביותר שמן המרקם יוצא יותר קטיפתי). לצורך גבינה חלקה לא כדאי לאבד יותר מדי מהנוזלים, למרות שתמיד אפשר להוסיף קצת במידת הצורך.

טיפ קטן: אני בדר"כ משאירה כמה כפות של החלב בצד, ומוסיפה לבלנדר, למרקם יותר מוצלח.

כדי ליצור מהגבינה הזו טופו אפשר פשוט לסגור את חיתול הבד ולשים עליו משקולת או סיר כדי להפעיל לחץ ולעזור לנוזלים לצאת, ויתקבל לנו מעין טופו רך. ככל שנשאיר אותו במצב הזה יותר זמן, ככה הטופו יצא יותר קשה (וגם כמות קטנה יותר, מן הסתם). לא משתלם במיוחד כלכלית, אלא אם גם את חלב הסויה הכנתם בעצמכם.

אחרי שסיימנו לתבל את הגבינה אפשר לטעום רק כדי לוודא שהתיבול סביר, אבל אל תעשו פרצוף! אף גבינה לא טעימה כשהיא חמה. תעבירו אותה לכלי סגור ותכניסו למקרר לכמה שעות. אחרי כמה שעות תטעמו, ואז תחזרו לתת לי חיבוק.

אחרי שהגבינה התקררה אפשר לעשות איתה כל מני דברים מגניבים:

למרוח סתם ככה על פרוסת לחם עם עגבניה, להוסיף אותה לפשטידות, להכניס אותה כמילוי לירקות או כיסונים, לאכול אותה ליד סלט ירקות טרי, או…

להכניס אותה לבורקס!

אזהרה: ג'אנק פוד טבעוני (וטעים) לפניך!

מכל הדברים האפשריים שיכולתי לבחור, נתקפתי חשק בלתי נשלט דווקא לבורקס. אז הפשרתי כמה חתיכות של בצק עלים קנוי, ערבבתי את הגבינה עם זיתים ירוקים קצוצים וזעתר, סגרתי למשולשים, מרחתי טיפה שמן מלמעלה ופיזרתי שומשום, ויצאו לי בורקסים מהממים לגמרי.

שבלולי פיצה מבצק שמרים, רוטב עגבניות עשיר, גבינה טבעונית וזיתים. ושמישהו יגרום לי להפסיק לאכול מזה…

השבלולים האלה רק נראים תמימים, אבל למעשה הם אחד הדברים הכי טעימים בעולם. לילדים, לטבעונים, לאוכלי בשר ולירגזים מצויים. זה ממכר!!

במקרה הזה השתמשתי בגבינה צהובה עשויה סויה שהבאתי איתי מחו"ל אחרי טיול קצר, אבל האמת היא שאחרי נסיונות קודמים עם גבינת שקדים – אני מודה שגבינת השקדים יותר טעימה. כך או כך, השבלולים האלה ייחטפו בשניה שיצאו מהתנור גם אם לא תשימו גבינה בכלל!

תמונות בסוף, כמובן.

מצרכים

לבצק

• 2 כוסות – פחות 3 כפות – קמח לבן
• 20 גרם שמרים טריים או 6 גרם שמרים יבשים אינסטנט (2 כפיות)
• 60 גרם מים (1/4 כוס)
• 60 גרם רסק תפוחי עץ לא ממותק (3 כפות = תפוח בינוני)
• 4-5 כפות שמן צמחי
• 1 כפית סוכר
• 1/4 כפית מלח

לרוטב העגבניות

כל אחד יכול להכין רוטב משלו, וחשוב שהרוטב יהיה משובח במיוחד כי הוא נותן את עיקר הטעם. הנה הגרסה שלי:

• 1 קופסה 250 ג' רסק עגבניות
• 1 קופסה 250 ג' קוביות עגבניות (או 2 עגבניות בשלות מאוד, עדיף מתוקות מסוג תמר או עגבניות שרי)
• 1 בצל
• 3 שיני שום
• חופן עלי בזיליקום טרי
• כוס מים
• מלח, פלפל, פפריקה מתוקה, סוכר

לפיזור על הפיצה:

תערובת תבלינים לפיצה (אני אוהבת את של מיימונס)

זיתים קצוצים

גבינת שקדים (פירוט בהמשך)

טחון מהצומח (פירוט בהמשך) – אופציונלי לגיוון

שמרי בירה – אופציונלי, למי שאוהב

הכנה

מתחילים בבצק השמרים: כדי לוודא שהשמרים עושים את העבודה, מערבבים אותם ברבע כוס מים פושרים/חמימים עם כפית סוכר ונותנים לזה לעמוד בצד לכמה רגעים. בינתיים מנפים את הקמח לקערה, מוסיפים את רסק התפוחים והשמן, נותנים ערבוב קל. בינתיים השמרים אמורים להתחיל לפעול ולתסוס ולתפוח בכוס. זה הזמן להוסיף אותם לבצק וללוש דקה או שתיים עד שהכל מתחיל להתגבש לבצק. עכשיו אפשר לקחת קורט מלח ולפזר על הבצק ולהמשיך ללוש. הסיבה להפרד ומשול היא שמלח הורג את השמרים העדינים, אז עדיף קודם לתת להם לעשות את שלהם ורק אז לערבב. זה לא הכרחי, אבל זה מוריד את הסיכוי שהמלח והשמרים יתחילו לריב.

את המים כבר הכנסנו ביחד עם השמרים אבל אני מוצאת שכמעט תמיד יש לי צורך להוסיף עוד מעט עד שהבצק מרגיש לח וגמיש אבל לא דביק.

למי שמעדיף להחליף את הקמח בקמח מלא אני ממליצה להוסיף קצת יותר שמרים ויותר מים. ההמלצה שלי היא להמיר רק חצי מהקמח במלא ולא יותר מזה (אין לי מושג איך יצא…).

לברי המזל בעלי המיקסר – לשים עם וו לישה 10 דקות. למאותגרים מטבחית שבינינו (כמוני) אני ממליצה ללוש בידיים בנחישות בין 15 ל-20 דקות, בלי להתייאש!

את הבצק משאירים בקערה ומכסים במגבת או ניילון נצמד (רק בלי לחנוק את הבצק, תשאירו פתח לקצת אוויר) ושימו את הקערה להתפחה במקום חמים כמו מעל המקרר.

ההתפחה תיקח בין שעה וחצי לשעתיים וחצי, תלוי במזג האוויר. הבצק אמור להכפיל את הנפח שלו ולהתמלא בועות אווריריות.

בזמן שהבצק תופח להנאתו, אפשר להכין את רוטב העגבניות.

קוצצים בצל ומטגנים בשמן זית עד שהוא שקוף ומתחיל להתרכך. קוצצים ומוסיפים פנימה 2 מתוך 3 שיני השום שלנו לטיגון של דקה.

אם אתם משתמשים בעגבניות טריות, זה הזמן לקצוץ אותן ולהוסיף לטיגון של כמה דקות. אם לא, אז אפשר להוסיף את קוביות העגבניות המשומרות ביחד עם הרסק, להוסיף מים עד שמתקבל רוטב דליל יחסית, לתבל במלח, פלפל, פפריקה מתוקה וקצת סוכר לביטול החמיצות. נותנים לכל העסק לרתוח ומעבירים לאש קטנה לבישול של כ-20 דקות. אחרי 20 דקות כותשים פנימה את שן השום השלישית (כן כן), מוסיפים עלי בזיליקום טרי קצוצים, מבשלים עוד דקה שתיים וטועמים. אם חמצמץ מדי אפשר להוסיף סוכר. אם קצת תפל אפשר להוסיף מלח ופלפל. עקרונית, הרוטב מוכן. אפשר להמשיך לבשל אותו עוד קצת, זה רק יעשה לו טוב. בישול ממושך מוציא עוד ועוד טעמים מהעגבניות ומעשיר את הרוטב.

הצעה נוספת: טחון מהצומח

במקום או בנוסף לגבינה, אפשר להוסיף שבבי סויה, כדי להוסיף קצת טעם ומרקם למילוי של השבלולים. אפשר להשתמש ב"טחון מן הצומח" של טבעול, או בשבבי סויה יבשים שמשרים במים רותחים ואז סוחטים. את השבבים מוסיפים לבצל המטוגן לטיגון של כמה דקות, ואליו מוסיפים את העגבניות והרוטב וממשיכים לבשל את זה כרגיל. לא כדאי לשים הרבה, מספיק חופן או כמה כפות בודדות, כדי שלא יספוג לנו את כל הרוטב. יוצא מעין בולונז דליל, וזה יוצא טעים כתוספת לשבלולי הפיצה שלנו.

גבינת שקדים

מכל הנסיונות שלי עד כה, דווקא גבינת השקדים הכי טעימה לי על פיצה מבין תחליפי הגבינה הקיימים בשוק (אפילו זאת שהבאתי מחו"ל). היא גם הרבה יותר בריאה מהם, ולוקח רק כמה דקות להכין אותה!

לעומת גבינת הפטה-שקדים שגם סוחטים במשך שעות ואז אופים, בשביל הפיצה אני מעדיפה את הגבינה הטרייה שאפשר להכין ומיד להשתמש בה. אבל אפשר להשתמש גם בגרסה האפויה, היא פשוט תהיה במרקם יותר פירורי ופחות אחיד.

את השקדים יש להשרות במים לכמה שעות לפני שטוחנים אותם, כדי שיתקבל מרקם יותר חלק. למי שאין איך לטחון בבית, כמוני, כדאי לקנות שקדים טחונים או לגשת לחנות תבלינים ולבקש שיטחנו במקום טרי כמה שיותר דק. לשקדים הטחונים מוסיפים מים עד שמתקבל לנו מרקם גבינתי ויחסית דליל, ונותנים לזה לעמוד במקרר כמה שעות.

אחרי ההשריה עם המים אפשר לטחון את השקדים עם קצת מים עד לקבלת מרקם גבינתי (לא דליל מדי). למי שהשתמש בשקדים טחונים מראש אני ממליצה לטחון אותם שוב אחרי שעמדו במים עם בלנדר או בלנדר מוט כדי לקבל מרקם כמה שיותר חלק.

עכשיו מתבלים: מלח לפי הטעם, מיץ לימון (על 100 גרם שקדים טחונים הייתי שמה בין חצי לימון ללימון שלם, אבל תמיד אפשר לטעום ולתקן), שן שום כתושה או חצי שן, וזה הכל! אפשר בשלב זה לתת לגבינה עוד סיבוב בבלנדר כדי לערבב הכל טוב טוב, והיא מוכנה.

אם יצא לכם דליל מדי, תעבירו אותה לחיתול בד, שימו מעל מסננת, ומעל הבד תניחו סיר או משהו כבד – תוך 10-15 דקות הנוזלים המיותרים יצאו, והגבינה תתייצב קצת יותר.

אוקיי, אחרי חפירה של שעה וחצי – הבצק בטוח כבר תפח, אז אפשר לגשת לתכלס:

מוציאים לבצק את האוויר, מרדדים למלבן דק (4-5 מ"מ). מורחים אותו בנדיבות בשכבה עבה של רוטב עגבניות. על הרוטב מפזרים תערובת תבלינים יבשים לפיצה (לא חייבים למי שאין, אבל זה מוסיף). על זה מורחים את הגבינה שהכנו, או מפזרים גבינה טבעונית שהצלחנו לטוס איתה מלונדון כמו בתמונות שלי, מעל זה אפשר לפזר קצת שמרי בירה – זה לא חובה אבל זה מוסיף טעם גבינתי שקצת מזכיר פרמזן. מעל זה מפזרים זיתים קצוצים או תוספות אחרות שאוהבים כמו תירס, בצל או פטריות קצוצות.

מקפלים את כל הטוב הזה בעדינות לרולדה – עדיף לגלגל לרוחב ולא לכל האורך כך שתצא לנו רולדה לא עבה במיוחד ומאורכת, ועם סכין חדה חותכים בזהירות פרוסות של שבלולים.

את השבלולים מניחים על תבנית משומנת עם רווחים ביניהם ומכסים להתפחה נוספת של כחצי שעה עד שעה, או עד שמרגישים שהם מיצו את ההתפחה השניה שלהם.

למעלה לפני התפחה, למטה אחרי:

אחרי ההתפחה השנייה מכניסים לתנור שחומם ל-180 מעלות לכרבע שעה או עד שהשבלולים משתזפים ופריכים מבחוץ.

ואפשר גם מיני-פיצות!

ובקצרה, למי שאין זמן לשטויות:

מערבבים בקערה את רכיבי הבצק מלבד המלח, לשים דקה-שתיים. מוסיפים את המלח ולשים עוד 10 דקות עם וו לישה במיקסר, או 15-20 דקות בידיים. מניחים להתפחה של שעה וחצי עד שעתיים וחצי.

רוטב עגבניות: קוצצים בצל ומטגנים עד לשקיפות. מוסיפים את השום הקצוץ לעוד דקה. מוסיפים את העגבניות והרסק, מתבלים במלח פלפל, פפריקה מתוקה וסוכר, מוסיפים מים ומבשלים כ-20 דקות. מוסיפים עלי בזיליקום טרי, טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.

גבינת שקדים: טוחנים שקדים מושרים עם קצת מים למרקם גבינתי, מתבלים במלח, מיץ לימון ושום כתוש.

מרדדים את הבצק למלבן בעובי 4-5 מ"מ, מורחים עליו רוטב עגבניות, מפזרים תערובת תיבול יבש לפיצה, מעל זה מורחים את הגבינה, מפזרים שמרי בירה, זיתים קצוצים, ומגלגלים לרולדה ארוכה. חותכים לשבלולים ומניחים בתבנית משומנת להתפחה נוספת של חצי שעה עד שעה.

אופים כרבע שעה ב-180 מעלות או עד שהשבלולים פריכים מבחוץ.

בתאבון!

לחמניות גבינה עשירות, עם זית בפנים. פריכות מבחוץ ורכות מבפנים. וכן, זה טבעוני 100%!

את המתכון המופלא הזה מצאתי בספר המתכונים של גלעד איילון. השינוי היחיד שעשיתי היה להחליף את הזעתר שבבצק לטימין טרי.

לנוחיותכם (כי אני בטח לא העצלנית היחידה כאן) אני רושמת את המתכון גם כאן עם השינוי הקטן שעשיתי.

מצרכים

• 1 חבילה קטנה קמח תופח (350 גרם)
• 1 חבילה של גבינת טופוטי שמנת (340 גרם) – את הגבינה הזו אפשר למצוא כמעט בכל סופר רגיל, במדפי הגבינות, בדר"כ למעלה. למי שלא מכיר, זו האריזה המכוערת ביותר במקררים. כזו שנראית כמו אריזה של סיד.
• 3/4 כוס שמן זית (150 גרם, אפשר קצת פחות)
• 1 כפית מלח
• 1 כף עלי טימין טריים
• 1 קופסת זיתים "חרוזית" (ירוקים מחורצים)
• רבע כוס מים (60 גרם)
• שומשום לפיזור למעלה

הכנה

מחממים תנור לחום גבוה – 200 מעלות.
מערבבים את כל המרכיבים בקערה אחת עד שנוצרת עיסה אחידה, רכה ושמנונית אבל נוחה לעבודה. את הקמח אני תמיד אוהבת לנפות במסננת דקה כדי "לפתוח" אותו, שיהיה אוורירי יותר.
לוקחים ביד כדור קטן של בצק, שמים את הזית במרכז וסוגרים עליו את הבצק. מהדקים ומגלגלים לכדור.

מסדרים את הכדורים בתבנית ומפזרים מעל שומשום לבן ו/או שחור.
אפשר להבריש אותם לפני הוספת השומשום בקצת רוטב סויה, זה יגרום להם להשחים יותר וגם יוסיף קצת טעם, אבל זה לא חובה.

מכניסים לתנור ל-20 דקות או עד שהכדורים מתחילים להזהיב. זהירות לא לתת להם להתייבש!

למי שלא מת על זיתים, אני די משוכנעת שאפשר להחליף את הזיתים במילויים אחרים: חתיכות של פטריות, קוביה של בטטה/דלעת/זוקיני/פלפל קלוי/חציל.. או מה שאוהבים, רק לוודא שהוא רך אבל עדיין נגיס. אפשר גם לערבב את כל הבצק עם תירס, במקום למלא את הלחמניות. אני עוד אתעלל בבצק הזה ואחזור לדווח.