כיסוני בצק ספידי במילוי מהמם של תרד ובצל ירוק (ואני לא מחובבי התרד בדר"כ!). וזה טעים, טעים, טעים!

אני יודעת, אני יודעת, אני לא פה הרבה לאחרונה, ולמרות שהידיים שלי עסוקות מאוד בלקצוץ ולערבב ולהגיש – הן בקושי מתפנות למדוד כמויות ולצלם, כי יש זוג עיניים רעב שתמיד מסתכל עלי ולא מבין למה האוכל לא נמצא כבר בפה שלו.

אבל הנה, קרה שבטעות הספקתי לצלם לפני שהתחסל ונדבק לקירות ולפרווה של הכלבים.

בצק ספידי – כשמו כן הוא, בצק מהמם שלוקח ארבע דקות להכין והוא סופר נוח לעבודה. הוא שומני, זה נכון, ואם רוצים אפשר להפחית קצת בכמות השמן אבל התוצאה יותר יבשה. אבל הוא מהמם! והוא טעים כל כך שאתם תחזרו אליו שוב ושוב ושוב. אפשר גם להכין כמות גדולה ולהקפיא, וכל פעם להפשיר אחד/שניים/עשרה. לפיצקית שלי אני משווקת את זה כ"בורקס" ונרשמה הצלחה.

אני השתמשתי בקמח כוסמין מעורב (מלא+בהיר), אבל אפשר להשתמש גם בקמח חיטה רגיל/מלא או כוסמין רגיל/מלא בלבד.

מצרכים

לבצק

• 2 כוסות קמח כוסמין / חיטה רגיל או מלא
• 1/2 כוס שמן זית או שמן חמניות/קנולה
• 1/2 כוס מים רותחים
• 1 כפית מלח

מלית

• 7 מדליוני תרד קפואים (או כמו דומה של עלי תרד טריים ושטופים)
• 7 גבעולי בצל ירוק כולל החלק הלבן (אפשר להחליף בכרישה אחת)
• קצת שמן זית
• מלח ומעט פלפל שחור

הכנה

את הבצל הירוק / כרישה שוטפים וקוצצים קטן. מחממים במחבת קצת שמן זית ומוסיפים את הבצל לטיגון על אש לא גבוהה.

את מדליוני התרד מפשירים וסוחטים ביד או במגבת נייר כדי להפטר מהמים שהפשירו. קוצצים אותם עוד קצת עם סכין כדי לחתוך את הסיבים הארוכים של התרד, שיהיה נוח ונעים לאכילה (וגם יתאים לקטנטנים).

אם השתמשתם בתרד טרי - שאת הכמות שלו אני לא יודעת להגיד לכם אבל אני מעריכה שחבילה של תרד טרי תעשה את העבודה – פשוט שטפו אותו היטב.

כשהבצל הירוק מתחיל להתרכך במחבת, מוסיפים את התרד ומערבבים. מטגנים יחד עוד כעשר דקות או עד שמרגישים שהנוזלים של התרד התאדו והכל מרגיש די רך (אבל עדיין ירוק וחיוני למדי). מוסיפים כמות נדיבה יחסית של מלח – לפי הטעם אבל בלי קמצנות כי כשממליחים עלים ירוקים זה מוציא מהם טעמים מהממים. אפשר גם קצת פלפל שחור. טועמים ומוודאים שהמרקם נעים לאכילה ושהטעם טעים. אם מתחשק לכם לחסל את זה כמו שזה, עשיתם משהו נכון. אם עדיין לא משהו, אולי צריך לטגן עוד קצת, או להוסיף שמן או מלח.

מכבים את האש ונותנים לזה להתקרר בצד. עוברים לבצק.

הבצק

מערבבים את הקמח עם המלח, שופכים את השמן והמים הרותחים, מערבבים עם כף עד שמתקבל בצק שמנוני ואחיד, נותנים לו עוד כמה לחיצות עם הכף או עם היד אם לא חם מדי, ומניחים לו לעשר דקות להתקרר ולהתגבש. עושים כלים, מכינים משטח לרידוד, מערוך וכוס גדולה לקרוץ עיגולים.

מחממים תנור ל-180 מעלות ומכינים תבנית עם נייר אפייה.

מרדדים את הבצק על משטח נקי (לא צריך לקמח או לשמן) לעובי דק אבל כזה שאפשר לעבוד איתו, בערך 2 מ"מ אם תרצו להיות קטנוניים. קורצים עיגולים עם כוס בתנועה סיבובית (עדיף לא להשתמש בכוס עם קוטר שקטן מ-7 ס"מ כי יהיה קשה להתעסק עם כיסונים קטנטנים כאלה). שמים בערך כפית של מילוי במרכז של כל עיגול, מרימים אותו בעדינות עם הידיים, ומהדקים בקצוות.

הבצק הזה שומני ולכן לא צריך לשמן את התבנית או להבריש את הכיסונים, אפשר להניח בתבנית ולאפות כמו שהם. אפשר כמובן לקשט עם שומשום וכאלה, אבל אז כדאי להבריש אותם קודם בנוזל דביק (קורנפלור+מים יעשה את העבודה, או כל עמילן אחר כמו קמח תפו"א/טפיוקה).

אופים בין 12 ל-15 דקות, עד שהקצוות מתחילים להזהיב, והבצק יבש למגע.

בשביל קטנטנים עדיף לא לתת להם להחרך יותר מדי, בשביל גדולדולים כדאי ועוד איך כי זה יוצא קריספי ומהמם.

אופציות נוספות למילויים:

מילויים רטובים – תבשיל עדשים מתובל שנשארו בו רק מעט נוזלים, או כל וריאציה דומה

גבינות – המלוחה של משו משו ו/או הצהובה האהובה עליכם, או גבינת שקדים/קשיו ביתית. אפשר לשלב עשבי תיבול או זיתים

מלית "בשר" ע"פ המילוי במתכון לפאי בשר טבעוני

או כיד הדמיון, תתפרעו

בתאבון!

לכל בית בישראל יש את "עוגיות החנוכה" שלו, וגם אם המתכון זהה, בכל בית יהיה לעוגיות טעם אחר, ששייך לאותו בית. אז העוגיות של הבית שלי, שמגיעות מהבית של אמא שלי, שלדעתי מגיעות גם מהבית של סבתא שלי, הן העוגיות-בלי-שם-נו-האלה-שעושים-רק-בחנוכה, שהן הדבר הכי פשוט והכי טעים בעולם שמתפצפץ בפה כמו צ'יפס, רק מתוק, ושמורות אך ורק לחנוכה.

כדאי שתחזיקו את עצמכם, כי המצרכים לעוגיות האלה ממש מפדחים ביחס לטעם שלהן.

אז נכון שהן מטוגנות בשמן עמוק, ונכון שזה משמין, אבל אני לא רוצה לשמוע אף מילה היום על בריאות או קלוריות. זה חנוכה, תתפנקו!

מצרכים

• 1.5 כוסות קמח
• 1/2 כוס מים
• 3 כפות שמן
• קורט מלח
• להגשה: אבקת סוכר
• לטיגון: המון שמן (וברצינות – עדיף מחבת/סיר רחב ונמוך, עם שכבה של לפחות 1.5-2 ס"מ שמן)

הכנה

מערבבים את חומרי הבצק ולשים אותו כמה דקות עד שמתקבל בצק נוח וחלק. עוטפים אותו בניילון נצמד ונותנים לו בערך חצי שעה לנוח.

אחרי חצי שעה הוא מתרכך והופך להיות נוח לעבודה וגמיש.

מקמחים משטח עבודה, לוקחים בערך חצי מהכמות ומרדדים אותה הכי דק שרק אפשר. כל כך דק שאפשר לראות את משטח העבודה מתחת לבצק. כאן כדאי לעבוד יחסית מהר, כי הבצק מתייבש אם הוא נשאר ככה יותר מדי זמן, ואנחנו צריכים שהוא יישאר גמיש ונוח לעבודה.

את החצי השני של הבצק חוזרים לרדד ולהכין רק בסיום הטיגון של הנגלה הראשונה, כי חשוב לעבוד מהר עם הבצק שכבר רידדנו, שלא יתייבש.

את הבצק חותכים לריבועים וכל ריבוע מותחים עם הידיים לאורך ולרוחב עד שהוא נהיה ממש שקוף.

את הריבועים שמתחנו מכניסים לשמן חם (הוא צריך להיות חם מאוד) לטיגון בשמן עמוק של 20 שניות מכל צד לכל היותר, עד שהם מזהיבים קצת ומפסיקים לבעבע בשמן. בגלל שהעוגיות כל כך דקות, זה ממש עניין של שניות, אז צריך להשגיח היטב ולעבוד מהר. את העוגיות המוכנות מוציאים למשטח עם נייר סופג.

כשמסיימים לטגן את כל העוגיות מסדרים אותן בשכבות בתבנית ההגשה. כל פעם שכבה אחת של עוגיות שמפזרים מעליה שכבה של אבקת סוכר, מעליה עד שכבת עוגיות שמקבלת שכבה של סוכר, וכן הלאה עד שנוצר לנו מגדל מושלג של עוגיות.

העוגיות האלו מדהימות בפריכות שלהן, אבל למרבה הצער נשמרות כאלו רק באותו יום, ולמחרת כבר מאבדות מהטריות והפריכות שלהן. לכן רצוי להכין ולהגיש באותו יום. זו לא בעיה אמיתית, כי אין סיכוי שיישאר משהו…

חנוכה שמח!

ובקצרה, לממהרים:

מערבבים את רכיבי הבצק ולשים כמה דקות לקבלת בצק חלק ונוח. עוטפים בנייר נצמד לחצי שעה של מנוחה, ואז מרדדים חצי מהכמות הכי דק שאפשר. חותכים לריבועים, מותחים כל ריבוע כמה שאפשר, ומטגנים בשמן עמוק כ-20 שניות מכל צד, עד שהם מקבלים צבע זהוב ומפסיקים לבעבע בשמן.

מסדרים בתבנית בשכבות ומפזרים אבקת סוכר בנדיבות.

שבלולי פיצה מבצק שמרים, רוטב עגבניות עשיר, גבינה טבעונית וזיתים. ושמישהו יגרום לי להפסיק לאכול מזה…

השבלולים האלה רק נראים תמימים, אבל למעשה הם אחד הדברים הכי טעימים בעולם. לילדים, לטבעונים, לאוכלי בשר ולירגזים מצויים. זה ממכר!!

במקרה הזה השתמשתי בגבינה צהובה עשויה סויה שהבאתי איתי מחו"ל אחרי טיול קצר, אבל האמת היא שאחרי נסיונות קודמים עם גבינת שקדים – אני מודה שגבינת השקדים יותר טעימה. כך או כך, השבלולים האלה ייחטפו בשניה שיצאו מהתנור גם אם לא תשימו גבינה בכלל!

תמונות בסוף, כמובן.

מצרכים

לבצק

• 2 כוסות – פחות 3 כפות – קמח לבן
• 20 גרם שמרים טריים או 6 גרם שמרים יבשים אינסטנט (2 כפיות)
• 60 גרם מים (1/4 כוס)
• 60 גרם רסק תפוחי עץ לא ממותק (3 כפות = תפוח בינוני)
• 4-5 כפות שמן צמחי
• 1 כפית סוכר
• 1/4 כפית מלח

לרוטב העגבניות

כל אחד יכול להכין רוטב משלו, וחשוב שהרוטב יהיה משובח במיוחד כי הוא נותן את עיקר הטעם. הנה הגרסה שלי:

• 1 קופסה 250 ג' רסק עגבניות
• 1 קופסה 250 ג' קוביות עגבניות (או 2 עגבניות בשלות מאוד, עדיף מתוקות מסוג תמר או עגבניות שרי)
• 1 בצל
• 3 שיני שום
• חופן עלי בזיליקום טרי
• כוס מים
• מלח, פלפל, פפריקה מתוקה, סוכר

לפיזור על הפיצה:

תערובת תבלינים לפיצה (אני אוהבת את של מיימונס)

זיתים קצוצים

גבינת שקדים (פירוט בהמשך)

טחון מהצומח (פירוט בהמשך) – אופציונלי לגיוון

שמרי בירה – אופציונלי, למי שאוהב

הכנה

מתחילים בבצק השמרים: כדי לוודא שהשמרים עושים את העבודה, מערבבים אותם ברבע כוס מים פושרים/חמימים עם כפית סוכר ונותנים לזה לעמוד בצד לכמה רגעים. בינתיים מנפים את הקמח לקערה, מוסיפים את רסק התפוחים והשמן, נותנים ערבוב קל. בינתיים השמרים אמורים להתחיל לפעול ולתסוס ולתפוח בכוס. זה הזמן להוסיף אותם לבצק וללוש דקה או שתיים עד שהכל מתחיל להתגבש לבצק. עכשיו אפשר לקחת קורט מלח ולפזר על הבצק ולהמשיך ללוש. הסיבה להפרד ומשול היא שמלח הורג את השמרים העדינים, אז עדיף קודם לתת להם לעשות את שלהם ורק אז לערבב. זה לא הכרחי, אבל זה מוריד את הסיכוי שהמלח והשמרים יתחילו לריב.

את המים כבר הכנסנו ביחד עם השמרים אבל אני מוצאת שכמעט תמיד יש לי צורך להוסיף עוד מעט עד שהבצק מרגיש לח וגמיש אבל לא דביק.

למי שמעדיף להחליף את הקמח בקמח מלא אני ממליצה להוסיף קצת יותר שמרים ויותר מים. ההמלצה שלי היא להמיר רק חצי מהקמח במלא ולא יותר מזה (אין לי מושג איך יצא…).

לברי המזל בעלי המיקסר – לשים עם וו לישה 10 דקות. למאותגרים מטבחית שבינינו (כמוני) אני ממליצה ללוש בידיים בנחישות בין 15 ל-20 דקות, בלי להתייאש!

את הבצק משאירים בקערה ומכסים במגבת או ניילון נצמד (רק בלי לחנוק את הבצק, תשאירו פתח לקצת אוויר) ושימו את הקערה להתפחה במקום חמים כמו מעל המקרר.

ההתפחה תיקח בין שעה וחצי לשעתיים וחצי, תלוי במזג האוויר. הבצק אמור להכפיל את הנפח שלו ולהתמלא בועות אווריריות.

בזמן שהבצק תופח להנאתו, אפשר להכין את רוטב העגבניות.

קוצצים בצל ומטגנים בשמן זית עד שהוא שקוף ומתחיל להתרכך. קוצצים ומוסיפים פנימה 2 מתוך 3 שיני השום שלנו לטיגון של דקה.

אם אתם משתמשים בעגבניות טריות, זה הזמן לקצוץ אותן ולהוסיף לטיגון של כמה דקות. אם לא, אז אפשר להוסיף את קוביות העגבניות המשומרות ביחד עם הרסק, להוסיף מים עד שמתקבל רוטב דליל יחסית, לתבל במלח, פלפל, פפריקה מתוקה וקצת סוכר לביטול החמיצות. נותנים לכל העסק לרתוח ומעבירים לאש קטנה לבישול של כ-20 דקות. אחרי 20 דקות כותשים פנימה את שן השום השלישית (כן כן), מוסיפים עלי בזיליקום טרי קצוצים, מבשלים עוד דקה שתיים וטועמים. אם חמצמץ מדי אפשר להוסיף סוכר. אם קצת תפל אפשר להוסיף מלח ופלפל. עקרונית, הרוטב מוכן. אפשר להמשיך לבשל אותו עוד קצת, זה רק יעשה לו טוב. בישול ממושך מוציא עוד ועוד טעמים מהעגבניות ומעשיר את הרוטב.

הצעה נוספת: טחון מהצומח

במקום או בנוסף לגבינה, אפשר להוסיף שבבי סויה, כדי להוסיף קצת טעם ומרקם למילוי של השבלולים. אפשר להשתמש ב"טחון מן הצומח" של טבעול, או בשבבי סויה יבשים שמשרים במים רותחים ואז סוחטים. את השבבים מוסיפים לבצל המטוגן לטיגון של כמה דקות, ואליו מוסיפים את העגבניות והרוטב וממשיכים לבשל את זה כרגיל. לא כדאי לשים הרבה, מספיק חופן או כמה כפות בודדות, כדי שלא יספוג לנו את כל הרוטב. יוצא מעין בולונז דליל, וזה יוצא טעים כתוספת לשבלולי הפיצה שלנו.

גבינת שקדים

מכל הנסיונות שלי עד כה, דווקא גבינת השקדים הכי טעימה לי על פיצה מבין תחליפי הגבינה הקיימים בשוק (אפילו זאת שהבאתי מחו"ל). היא גם הרבה יותר בריאה מהם, ולוקח רק כמה דקות להכין אותה!

לעומת גבינת הפטה-שקדים שגם סוחטים במשך שעות ואז אופים, בשביל הפיצה אני מעדיפה את הגבינה הטרייה שאפשר להכין ומיד להשתמש בה. אבל אפשר להשתמש גם בגרסה האפויה, היא פשוט תהיה במרקם יותר פירורי ופחות אחיד.

את השקדים יש להשרות במים לכמה שעות לפני שטוחנים אותם, כדי שיתקבל מרקם יותר חלק. למי שאין איך לטחון בבית, כמוני, כדאי לקנות שקדים טחונים או לגשת לחנות תבלינים ולבקש שיטחנו במקום טרי כמה שיותר דק. לשקדים הטחונים מוסיפים מים עד שמתקבל לנו מרקם גבינתי ויחסית דליל, ונותנים לזה לעמוד במקרר כמה שעות.

אחרי ההשריה עם המים אפשר לטחון את השקדים עם קצת מים עד לקבלת מרקם גבינתי (לא דליל מדי). למי שהשתמש בשקדים טחונים מראש אני ממליצה לטחון אותם שוב אחרי שעמדו במים עם בלנדר או בלנדר מוט כדי לקבל מרקם כמה שיותר חלק.

עכשיו מתבלים: מלח לפי הטעם, מיץ לימון (על 100 גרם שקדים טחונים הייתי שמה בין חצי לימון ללימון שלם, אבל תמיד אפשר לטעום ולתקן), שן שום כתושה או חצי שן, וזה הכל! אפשר בשלב זה לתת לגבינה עוד סיבוב בבלנדר כדי לערבב הכל טוב טוב, והיא מוכנה.

אם יצא לכם דליל מדי, תעבירו אותה לחיתול בד, שימו מעל מסננת, ומעל הבד תניחו סיר או משהו כבד – תוך 10-15 דקות הנוזלים המיותרים יצאו, והגבינה תתייצב קצת יותר.

אוקיי, אחרי חפירה של שעה וחצי – הבצק בטוח כבר תפח, אז אפשר לגשת לתכלס:

מוציאים לבצק את האוויר, מרדדים למלבן דק (4-5 מ"מ). מורחים אותו בנדיבות בשכבה עבה של רוטב עגבניות. על הרוטב מפזרים תערובת תבלינים יבשים לפיצה (לא חייבים למי שאין, אבל זה מוסיף). על זה מורחים את הגבינה שהכנו, או מפזרים גבינה טבעונית שהצלחנו לטוס איתה מלונדון כמו בתמונות שלי, מעל זה אפשר לפזר קצת שמרי בירה – זה לא חובה אבל זה מוסיף טעם גבינתי שקצת מזכיר פרמזן. מעל זה מפזרים זיתים קצוצים או תוספות אחרות שאוהבים כמו תירס, בצל או פטריות קצוצות.

מקפלים את כל הטוב הזה בעדינות לרולדה – עדיף לגלגל לרוחב ולא לכל האורך כך שתצא לנו רולדה לא עבה במיוחד ומאורכת, ועם סכין חדה חותכים בזהירות פרוסות של שבלולים.

את השבלולים מניחים על תבנית משומנת עם רווחים ביניהם ומכסים להתפחה נוספת של כחצי שעה עד שעה, או עד שמרגישים שהם מיצו את ההתפחה השניה שלהם.

למעלה לפני התפחה, למטה אחרי:

אחרי ההתפחה השנייה מכניסים לתנור שחומם ל-180 מעלות לכרבע שעה או עד שהשבלולים משתזפים ופריכים מבחוץ.

ואפשר גם מיני-פיצות!

ובקצרה, למי שאין זמן לשטויות:

מערבבים בקערה את רכיבי הבצק מלבד המלח, לשים דקה-שתיים. מוסיפים את המלח ולשים עוד 10 דקות עם וו לישה במיקסר, או 15-20 דקות בידיים. מניחים להתפחה של שעה וחצי עד שעתיים וחצי.

רוטב עגבניות: קוצצים בצל ומטגנים עד לשקיפות. מוסיפים את השום הקצוץ לעוד דקה. מוסיפים את העגבניות והרסק, מתבלים במלח פלפל, פפריקה מתוקה וסוכר, מוסיפים מים ומבשלים כ-20 דקות. מוסיפים עלי בזיליקום טרי, טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.

גבינת שקדים: טוחנים שקדים מושרים עם קצת מים למרקם גבינתי, מתבלים במלח, מיץ לימון ושום כתוש.

מרדדים את הבצק למלבן בעובי 4-5 מ"מ, מורחים עליו רוטב עגבניות, מפזרים תערובת תיבול יבש לפיצה, מעל זה מורחים את הגבינה, מפזרים שמרי בירה, זיתים קצוצים, ומגלגלים לרולדה ארוכה. חותכים לשבלולים ומניחים בתבנית משומנת להתפחה נוספת של חצי שעה עד שעה.

אופים כרבע שעה ב-180 מעלות או עד שהשבלולים פריכים מבחוץ.

בתאבון!

אמפנדס טבעוני במילוי טחון מהצומח, חצילים ועגבניות.

לא צריך להבהל: אמפנדס זה שם גדול למאכל די פשוט – בצק מהיר ופשוט במילוי, בדר"כ בשרי. האמת היא שלמרות שאני הכנתי אותו דמוי-בשרי, השוס האמיתי במתכון הזה הוא המילוי. הסוד הוא דווקא בתבלין הבהרט המיוחד שבדר"כ משמש לקציצות ובשרים. ניתן למצוא את התבלין בכל סופר במדף התבלינים.

לבצק השתמשתי בקמח לבן, אבל אין בעיה להמיר אותו לקמח מלא. רק כדאי לקחת בחשבון שקמח מלא שותה יותר מים אז יתכן שיהיה צורך להוסיף נוזלים.

מצרכים

לבצק

• 3 כוסות קמח (400 גרם)
• 3/4 כוס מים (180 מ"ל)
• 1/3 כוס שמן (50 גרם)
• 1 כפית מלח
• 1 כף סוכר

למילוי

• 1 חציל בינוני
• 2 עגבניות בשלות
• 200-300 גרם "טחון מהצומח" של טבעול (או שבבי סויה מושרים וסחוטים)
• 1 בצל
• 2 שיני שום קצוצות
• מלח פלפל
• תבלין בהרט

הכנה

מתחילים עם המילוי:

מקלפים את החציל (כן כן, עם קולפן ירקות, זה עובד) וחותכים לקוביות קטנות (כס"מ על ס"מ פחות או יותר). מפזרים מעל קצת מלח ונותנים להם להזיע החוצה את המרירות בזמן שקוצצים את הבצל ומטגנים אותו קלות.

כשהבצל נהיה שקוף במחבת מוסיפים את השום הקצוץ ומטגנים לעוד דקה-שתיים. מוסיפים את החציל וממשיכים לטגן עד שהוא מתחיל להתרכך. קוצצים את העגבניות ומוסיפים גם אותן. מוציאים את הטחון מהצומח מהמקפיא (או השבבים שהושרו ונסחטו מראש) ומוסיפים פנימה.

מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם. עקרונית, זה טעים גם בלי הבהרט – כי מה יכול להיות רע בחצילים ועגבניות עם "בשר טחון". אבל לדעתי זה משדרג את כל המילוי. כמה לשים זה כבר עניין של טעם. אני ממליצה להתחיל בכמות צנועה, לערבב ולתת לזה דקה-שתיים של טיגון כדי שייספג, ולטעום. תמיד אפשר להוסיף עוד. אני שמתי בערך חצי כפית.

אחרי התיבול ממשיכים לטגן את כל הכיף הזה עד שהחצילים והעגבניות ממש רכים ונמעכים עם עצמם והכל הופך למעין עיסה דביקה. זה השלב בו מכבים את האש ומניחים את זה בצד להתקרר קצת בזמן שמכינים את הבצק.

הכנת הבצק:

שמים את כל המרכיבים בקערה ולשים לבצק אחיד, חלק ולא דביק. מגלגלים את הבצק למעין נחש מאורך וחותכים אותו לכדורים (כל כדור כ-40 גרם). אמורים לצאת 17 כדורים. אם יצאו לכם קצת יותר או פחות זה גם אחלה.

מרדדים כדור לעיגול בעובי של כשניים-שלושה מ"מ. עקרונית, כל אחד יכול לרדד לאיזה עובי שהוא מעדיף. מי שאוהב את הבצק יותר בשרני יכול להשאיר אותו עבה יותר.

שמים כף גדושה ונדיבה של מילוי במרכז העיגול ומקפלים את הבצק מעליו כדי לסגור אותו. דווקא בתמונה הזו התקמצנתי במילוי. אני ממליצה לשים יותר, כדי שכל ביס יהיה בשרני וגדוש ויאמי.

בחלק של ההידוק אפשר להיות יצירתיים. מכיוון שלרובנו אין את הפלסטיק המיוחד בשביל זה, נצטרך להסתפק בקצה של מזלג, בצד ההפוך של המזלג, בקיפול של אצבע לאצבע, בקליעת צמות, בריקוד הורה… הכל הולך.

הצד השני של המזלג

אפייה / טיגון:

עקרונית – את האמפנדס מטגנים בשמן עמוק. זה מה שנותן לו את עיקר הפריכות והצבע הזהוב היפה. אבל אני עשיתי שני נסיונות אחרים – אחד באפייה, ושני בטיגון במחבת עם שכבה יפה של שמן. המטוגן יותר מוצלח כצפוי, אבל גם האפוי יוצא אחלה.

אז הנה:

אפייה: מורחים בשמן את האמפנדס מלמעלה (ואפשר גם לפזר שומשום אם רוצים), אופים בחום של 180 מעלות כרבע שעה או עד שהבצק יבש וקצת קשה ומתחיל להזהיב מלמעלה.

טיגון: מטגנים מכל צד כמה דקות עד שמזהיב, ומוציאים לנייר סופג.

בתאבון!

הגירסה השפויה (אה, סליחה.. האפויה)

והגירסה המושחתת (אה, סליחה.. המטוגנת)

עלי סיגר אפויים, ממולאים תפוחים מקורמלים ופקאנים, וקרם וניל לטבילה. קינוח פשוט אבל טעים ומרשים.

מצרכים

בין 6 ל-10 עלי סיגר קנויים, מופשרים

• 4 תפוחים ירוקים חמצמצים
• 1 כוס פקאנים / אגוזי מלך (אפשר פחות אם מעדיפים) קצוצים
• 5-6 כפות סוכר לבן/חום
• 1 כף מיץ לימון
• בין חצי לכפית קינמון – תלוי כמה אוהבים
• קצת שמן קנולה + סילאן למריחה על הסיגרים
• אבקת סוכר לקישוט

לקרם הוניל:

• 1 קצפת צמחית במתיקות מעודנת של "השף הלבן"
• 1 שקית אינסטנט פודינג וניל
• 1 כוס חלב סויה

הכנה

1. מקלפים את התפוחים וקוצצים לקוביות קטנות.
2. מחממים במחבת רחבה כחצי כוס מים + 5 כפות סוכר. כשהסוכר נמס והמים חמים ומתחילים להתאדות, מוסיפים את התפוחים, כף מיץ לימון וקינמון ומטגנים ביחד כרבע שעה או עד שהתפוחים מתרככים. אם הנוזלים מתאדים לחלוטין – להוסיף כל פעם עוד קצת.
3. במהלך הטיגון כדאי לטעום את התפוחים ולהוסיף סוכר לפי הטעם. יש כאלה שאוהבים להרגיש את החמיצות של התפוחים ויש שאוהבים מתוק מתוק.
4. כשהתפוחים התרככו ומתוקים דיו והמים כמעט התאדו כבר אמור להיווצר לנו קצת סירופ דביק. זה השלב בו מוסיפים את הפקאנים ונותנים להם להתערבב עם הסירופ לעוד דקה-שתיים.
5. מכבים את האש וניגשים להכנת הסיגרים:
6. יש שתי שיטות שהשתמשתי בהן: אחת היא הקונבנציונלית שבה חותכים את העלה העגול באמצע, מניחים את החתיכה כך שהחלק הישר קרוב אלינו והמעוגל רחוק מאיתנו. לוקחים כף לא גדולה של תערובת ומסדרים לאורך הקו הישר, מקפלים את שני הצדדים פנימה ומגלגלים (בדומה לבלינצ'ס). השיטה הזו לא הסתדרה לי כ"כ באופן אישי כי העלים לא שיתפו פעולה ובסופו של דבר הסיגרים יצאו בגודל של אגרול כי זה התחרבש. מי שמעדיף להיות מסורתי מוזמן לחפש בגוגל וידאו שמדגים את אופן הגילגול הזה.
7. אחרי עלבון אישי ועמוק מהעלים הלא צייתנים, פניתי לשיטה הפחות קונבנציונאלית – והיותר חביבה עלי, שבה השארתי את העלה בגודל המקורי והעגול, הנחתי שורה של מילוי לרוחב – קצת יותר קרוב אלי מאשר באמצע, ופשוט התחלתי לגלגל כל הדרך ממני ועד לקצה השני, תוך כדי שאני תופסת את המילוי באמצע. השתמשתי בסירופ הדביק מהמחבת כדי להדביק את הקצה שלא ישתחרר, והנחתי בתבנית אפייה. למעשה נוצר לנו סיגר מאורך ודק, שאחרי האפייה פשוט חתכתי לשתיים או שלוש חתיכות נפרדות. בגלל שאני לא מתכוונת לטגן את הסיגר הזה, אין לי בעיה שהצדדים נשארו פתוחים. בטיגון זה לא יעבוד כמובן.
8. אחרי שמסיימים עם שלב הגילגול, מערבבים קצת שמן קנולה עם סילאן (אפשר גם להסתפק רק בשמן) ומורחים בזה את הסיגרים מלמעלה עם מברשת או עם האצבעות.
9. מכניסים לתנור ל-200 מעלות ל-10-15 דקות או עד שהסיגרים מתחילים להשחים. מומלץ להפוך אותם כדי שגם הצד התחתון יקבל צבע יפה.

הסיגרים האלו מדהימים כשהם חמים ופריכים הישר מהתנור, אבל אחרי שהם מתקררים ועומדים קצת הם מאבדים מהפריכות והטריות שלהם, לכן מומלץ להכין אותם ממש לפני ההגשה. אפשר להכין אותם יום לפני, ורק לאפות לפני ההגשה.

להכנת קרם הוניל

שמים בקערה את הקצפת הצמחית, האינסטנט וניל והחלב, ומקציפים עם מיקסר כמה דקות – עד שמתקבל קרם ברמת סמיכות שנראית לכם. אין כאן חוקים, אפשר להקציף עד שמתקבל קרם יציב כמו של עוגה (הוא אף פעם לא יהיה ממש יציב, אבל הוא יגיע קרוב מספיק), או שאפשר להשאיר אותו קצת נוזלי, כדי שיהיה כיף לטבול בו את הסיגרים.
אופציה נוספת היא להקפיא את הקרם. הוא יהפוך לגלידה (טעימה וממכרת בפני עצמה) וקצת לפני ההגשה להוציא אותה שתתרכך, ולהגיש כמו פאי תפוחים, עם גלידה רכה ליד. מומלץ!

לחמניות גבינה עשירות, עם זית בפנים. פריכות מבחוץ ורכות מבפנים. וכן, זה טבעוני 100%!

את המתכון המופלא הזה מצאתי בספר המתכונים של גלעד איילון. השינוי היחיד שעשיתי היה להחליף את הזעתר שבבצק לטימין טרי.

לנוחיותכם (כי אני בטח לא העצלנית היחידה כאן) אני רושמת את המתכון גם כאן עם השינוי הקטן שעשיתי.

מצרכים

• 1 חבילה קטנה קמח תופח (350 גרם)
• 1 חבילה של גבינת טופוטי שמנת (340 גרם) – את הגבינה הזו אפשר למצוא כמעט בכל סופר רגיל, במדפי הגבינות, בדר"כ למעלה. למי שלא מכיר, זו האריזה המכוערת ביותר במקררים. כזו שנראית כמו אריזה של סיד.
• 3/4 כוס שמן זית (150 גרם, אפשר קצת פחות)
• 1 כפית מלח
• 1 כף עלי טימין טריים
• 1 קופסת זיתים "חרוזית" (ירוקים מחורצים)
• רבע כוס מים (60 גרם)
• שומשום לפיזור למעלה

הכנה

מחממים תנור לחום גבוה – 200 מעלות.
מערבבים את כל המרכיבים בקערה אחת עד שנוצרת עיסה אחידה, רכה ושמנונית אבל נוחה לעבודה. את הקמח אני תמיד אוהבת לנפות במסננת דקה כדי "לפתוח" אותו, שיהיה אוורירי יותר.
לוקחים ביד כדור קטן של בצק, שמים את הזית במרכז וסוגרים עליו את הבצק. מהדקים ומגלגלים לכדור.

מסדרים את הכדורים בתבנית ומפזרים מעל שומשום לבן ו/או שחור.
אפשר להבריש אותם לפני הוספת השומשום בקצת רוטב סויה, זה יגרום להם להשחים יותר וגם יוסיף קצת טעם, אבל זה לא חובה.

מכניסים לתנור ל-20 דקות או עד שהכדורים מתחילים להזהיב. זהירות לא לתת להם להתייבש!

למי שלא מת על זיתים, אני די משוכנעת שאפשר להחליף את הזיתים במילויים אחרים: חתיכות של פטריות, קוביה של בטטה/דלעת/זוקיני/פלפל קלוי/חציל.. או מה שאוהבים, רק לוודא שהוא רך אבל עדיין נגיס. אפשר גם לערבב את כל הבצק עם תירס, במקום למלא את הלחמניות. אני עוד אתעלל בבצק הזה ואחזור לדווח.

מתכון מרכיבים פשוטים, קל להכנה וטעים בצורה מוגזמת.

מצרכים

לבצק:

• 1 כוס קמח
• קורט מלח
• 1/3 כוס מים
• 3 כפות שמן זית
• 1 כף שמרים יבשים

למילוי:

• 200 גרם גרגירי חומוס יבש
• 2 בצלים קצוצים דק
• מלח
• פלפל
• חצי כפית כמון

הכנה

1. לשים את מרכיבי הבצק לעיסה אחידה ומכניסים בניילון נצמד למקום סגור.
2. משרים את החומוס במים למשך הלילה (או פחות, זה פשוט מקצר את זמן הבישול) ומבשלים עד לרכות. מומלץ להשגיח שהגרגרים לא יתרככו יותר מדי, כי המרקם הגרגירי אמור להישמר אחרת זה יהיה נוזלי מדי.
3. טוחנים בערך עד ל- 70% כך שנשארים קצת גרגירים.
4.  מטגנים את הבצל ומוסיפים את הכמון, מלח ופלפל.
5. מערבבים את המילויים יחד לתערובת אחידה. (יחד עם שמן הטיגון של הבצל)
6. מוציאים את הבצק, לשים אותו שוב לדקה-שתיים (להוציא את האוויר) ומרדדים לעובי חצי ס"מ. קורצים עיגולים עם כלי בקוטר של כ-10 ס"מ, ממלאים וסוגרים את העיגול.
7. מהדקים היטב בצדדים ומטגנים בשמן חצי עמוק עד שהסמבוסק זהוב ויפה.
  את הדוגמה היפה בקצה אפשר ליצור ע"י קיפול והידוק.
8. בתיאבון!

זה נכון שאפשר לקנות אותם מוכנים קפואים ורק להפשיר, אבל כמו כל המאכלים של פעם – אין תחליף לקרפלעך המסורתיים, כמו אלו שסבתא היתה מכינה עם הפירה והבצל המטוגן. ועל הדרך גם כמה רעיונות לשדרוג!

מצרכים

לבצק

• 2 כוסות קמח
• 1 כוס מים
• כפית מלח
• 1 כף שמן רגיל
• עוד קצת קמח למשטח העבודה

למלית

• 2-3 תפו"א בינוניים עם הקליפה הלבנה
• 2 בצלים גדולים
• מלח פלפל ומעט כורכום/אבקת קארי

לטיגון סופי והגשה של הקרפלעך

• 2 בצלים
• חופן טימין טרי
• עירית קצוצה
• מלח פלפל
• טיפה אגוז מוסקט
• טיפה כורכום
• אופציונלי: אפונה עדינה וכרובי ניצנים

הכנה

1. מקלפים את תפוחי האדמה, חותכים לקוביות ושמים בסיר לבישול עם כפית מלח.
2. קוצצים את הבצל לרצועות. מטגנים אותו על אש נמוכה-בינונית עם כמות נדיבה של שמן (זה יחליף את החמאה/חלב בפירה שלנו) עד שהוא מתקרמל ומשחים ממש – אבל לא נשרף. כשהוא ממש שחום ומתקתק מתבלים אותו בהרבה מלח (זה התיבול של כל הפירה – לא להתקמצן, הוא צריך להיות מלא בטעם כי הבצק תפל), פלפל, ואני אוהבת להוסיף קצת אבקת קארי או כורכום בשביל צבע צהבהב.
3. את תפוחי האדמה הרכים מסננים מהמים ומחזירים לסיר וממשיכים לבשל אותם לעוד דקה או שתיים בלי המים כדי שיתייבשו לגמרי. כשהם יבשים מכבים את האש, מועכים לפירה, ושופכים פנימה את הבצל המתובל. מערבבים ומניחים בצד שיתקרר.
4. ניגשים לבצק: את הקמח אני תמיד אוהבת לנפות (אני משתמש במסננת קטנה, זה מספיק טוב בשבילי). שמים בקערה את הקמח, מים, שמן ומלח. הבסיס הוא כוס מים על כל 2 כוסות קמח. מתחילים מזה, לשים את התערובת לבצק ובודקים אם צריך להוסיף משהו. יודעים שהבצק טוב כשהוא נפרד מהידיים בקלות אבל עדיין רך ונוח לעבודה. אם הוא עדיין נדבק לכל דבר אפשרי – להוסיף קצת קמח וללוש שוב. אם הוא נשאר פירורי ולא נדבק מספיק – מוסיפים קצת מים.
5. מניחים את הבצק לנוח לכמה דקות (לא יותר מ-5 דקות אחרת הוא שוב יהפוך רך ודביק) ומעמידים סיר עם מים ומלח לבישול הקרפלעך.
6. מחלקים את הבצק ל-2 או 3 חתיכות, תלוי בגודל המשטח שיש לנו לרדד. מפזרים קמח על המשטח, על הידיים, על המערוך, הארונות, הדלתות, החתול…
7. מרדדים את הבצק לעובי של כחצי ס"מ בערך. הבצק צריך להיות דק, אבל לא שקוף כמו רביולי. אם הוא יהיה דק מדי הוא ייקרע בבישול וטיגון. אם הוא עבה מדי הוא ירגיש כמו יציקת בצק בפה. אחרי הנגלה הראשונה תדעו בדיוק את העובי הנכון.  אם הבצק קשה מדי לעבודה, נותנים לו לנוח לכמה דקות והוא יחזור להיות רך וגמיש. אם הוא דביק מדי, מוסיפים קמח.
8. יוצרים עיגולים עם כוס הפוכה.
9. מוודאים שהפירה כבר התקרר (אחרת זה יהיה דביק ומתסכל). יוצקים כפית מהפירה במרכז העיגול וסוגרים אותו לחצי. מהדקים את הקצוות היטב עם קצות האצבעות או מזלג.
10. כשמסיימים אוספים את שאריות הבצק ומניחים בצד. עוברים לנגלה הבאה. את הבצק ששמרנו אפשר לחבר לבצק נוסף רק אחרי שהוא נח כמה דקות וחזר להיות רך וגמיש.
11. את הקרפלעך מבשלים במים הרותחים עד שהם צפים + מס' דקות, עד שהם מתרככים. כדאי לטעום לוודא שמוכן.
12. את הקרפלעך המוכנים מוציאים למסננת ונותנים להם להתייבש קצת.

טיגון סופי והגשה:

רעיונות נוספים למילוי: